"יצא בשן ועין"

"יצא בשן ועין"

מקור הביטוי הוא בפרשת השבוע, פרשת "משפטים", ובתלמוד, ומשמעותו היום היא יצא בנזק רב, בהפסד גדול.

פרשת השבוע, פרשת "משפטים", עוסקת בחוקים שונים, ובהם חוקי העבד והאמה. על פי החוק בפרשה, אדון שהיכה את עבדו או את אמתו וגרם להם נזק גופני חמור, עליו לשחררם לחופשי: "וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עֵין עַבְדּוֹ, אוֹ אֶת עֵין אֲמָתוֹ וְשִׁחֲתָהּ לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ, תַּחַת עֵינוֹ. וְאִם שֵׁן עַבְדּוֹ אוֹ שֵׁן אֲמָתוֹ, יַפִּיל לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ, תַּחַת שִׁנּוֹ" (שמות כא, כו–כז). הנזק הגופני החמור המתואר כאן הוא נזק לשני איברים: השן והעין. בתלמוד הסבירו מדוע נבחרו שני האיברים האלה לתאר את הנזק הגופני החמור: "תנא היוצא בשן ועין וראשי אברים שאינן חוזרים" (בבלי קידושין כד ע"א). כלומר השן והעין הם איברים שהנזק שנגרם להם הוא בלתי הפיך, ומשנגרם, אי אפשר להחזיר את המצב לקדמותו. כאן מופיע הביטוי לראשונה כמו שהוא רווח היום: "יוצא (יצא) בשן ועין", ומשמעותו הפשוטה היא יציאה לחופשי של העבד בגלל השן והעין.

בעברית של ימינו התרחבה משמעות הביטוי, והאיברים שן ועין שבו מבטאים את מצבו של האדם, מצב שבו נגרם לו נזק, לאו דווקא גופני, ולכן גם על אדם שנגרם לו נזק כספי, שהפסיד בעסקה כלשהי נהוג לומר ש"יצא בשן ועין".

שבת שלום!