גָּדֵל או גודל? יָשֵׁן או יושן? הולך וחזק או חזק והולך?

גָּדֵל או גודל? יָשֵׁן או יושן? הולך וחזק או חזק והולך?

בפרשת השבוע, פרשת "יתרו" מסופר על מעמד הר סיני. מעמד הר סיני נחשב לאירוע מכונן ועוצמתי עבור עם ישראל, והוא היה מלווה במראות ובקולות מיוחדים. על קול השופר שליווה את המאורע נכתב: "וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר, הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד" (שמות יט, יט). הפועל "חָזֵק" הוא מהפעלים השייכים למשקל פָּעֵל בצורת הבינוני (הווה) שבבניין קל. המשקל הנפוץ בבניין הקל בצורת הבינוני היא משקל פּוֹעֵל כמו הפעלים שׁוֹמֵר, אוֹכֵל וכדומה. אך לצורת הבינוני בבניין זה יש עוד שני משקלים: פָּעֵל ופָּעֹל. השורשים גד"ל, ויש"ן שייכים למשקל זה, ואף על פי שיש הנוהגים להשתמש במשקל פּוֹעֵל הנפוץ מכוח ההרגל, צורתם הנכונה היא: גָּדֵל (ולא גודל) יָשֵׁן (ולא יושן), כמו הפעלים עָמֵל וגם חָזֵק שבפרשה.

הולך וגדל או גדל והולך? כאשר מבקשים לבטא פעולה מתגברת מוסיפים את הפועל "הָלַךְ", "הָלַךְ ו…" במקור במקרא השימוש בתוספת זו הייתה לתיאור הליכה מתמשכת כמו במזמור "שיר המעלות": "הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה" (תהלים קכו, ו), וכנראה מכאן נוצר השימוש בפועל "הָלַךְ" לציון התגברות. בלשון המקרא הפועל "הָלַךְ" קודם לפועל העיקרי, כמו בפרשת השבוע כשמתוארת התחזקות קול השופר: "וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר, הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד" (שמות יט, יט), וכמו במקומות אחרים במקרא: "וַיְהִי יְהוֹשָׁפָט הֹלֵךְ וְגָדֵל" (דברי הימים ב יז, יב). בלשון חז"ל הסדר הוא הפוך, הפועל העיקרי בא לפני הפועל "הָלַךְ" המביע התגברות, כמו שנאמר על הדלקת נרות חנוכה בתלמוד הבבלי: "תנו רבנן: מצות חנוכה נר איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד והמהדרין מן המהדרין בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך ובית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך" (תלמוד בבלי שבת כא ע"ב). מכאן ששתי הצורות נכונות, זו על פי לשון מקרא, המקדימה את הפועל "הָלַךְ", וזו על פי לשון חז"ל, ובה הוא מופיע לאחר הפועל העיקרי.

שבת שלום!